תערוכה

שפת גוף , אוגוסט 2020
צילומים של ציורי גוף על אנשים חירשים 
נעם הינדן
תמי 6 - 15 20.jpg

תמי אסולין ונעם הינדן 

בתערוכה שפת גוף מוצג פרויקט צילומים של חמישה מודליסטים חירשים, עליהם צוירו ציורי גוף.  על כל מודליסט ציור מיוחד המותאם לאישיותו. מטרת הפרויקט  היא להמחיש בעזרת ציור גוף את חזקותיו, תכונותיו ואופיו של כל מודליסט ולהעלות את המודעות לעוצמתם של אנשים חירשים, שהחברה השומעת לעיתים מחמיצה בשל סטיגמות רווחות.

יוצרת התערוכה  נעם הינדן, ילידת  1992 , נולדה שומעת אך בעקבות גידול 'כולסטאטומה', איבדה את שמיעתה באוזן בגיל 17
 
נועם למדה ציור ריאליסטי מטעם מוזיאון ישראל בירושלים,  למדה איפור, למדה אמנות משקמת ב'מכללת ורצברגר' ולמדה מתורגמנות לשפת הסימנים באוניברסיטת 'בר אילן'.

ב- 2019 כתבה ואיירה נעם תערוכת קומיקס 'קומיקסטיגמה' המציגה באופן הומוריסטי סיטואציות מחיי היום יום של אנשים חירשים מול אנשים שומעים. בתערוכה ניסתה נעם להעביר מסר שאנשים חירשים הם לא לקויים וכי הדבר שהכי קשה להם הוא היחס המנוכר של החברה אליהם.

בתערוכה זו נועם רוצה להעביר מסר שחירשים הם לא לקויים, והם אינם סובלים מהחירשות. הם אנשים כמו כולם והדבר היחיד שקשה להם הוא היחס של החברה אליהם. "כשחשבתי כיצד אני יכולה להעלות את המודעות לקהילת החירשים כיצד אפשר לשבור סטיגמות על הקהילה שלי הבנתי שאין  טעם לעשות זאת  בדרך מטיפה אלא לנסות ולחבר בין שני העולמות שלי ציור וקהילת החירשים"

כיום, נעם עובדת כמתורגמנית לשפת הסימנים, מאיירת, מאפרת ומשחקת בהצגה הקומית "שיחרשים" שנוצר בהשראת ה"קומיקסטיגמה". וייצגה את ישראל בפסטיבל חירשים בין לאומי באיטליה יחד עם הרקדנית החירשת תמי אסולין שהופעה עם ציור גוף של נעם. כמו כן, נעם פועלת להעלאת המודעות לקהילת החירשים וכבדי השמיעה ע"י  שימוש באמנות ובהומור.

אסיה 1 -  100  70
אסיה 1 - 100 70
press to zoom
אסיה 2 - 70 50
אסיה 2 - 70 50
press to zoom
אסיה 3 - 70 50
אסיה 3 - 70 50
press to zoom

אסיה יוחנני - עין קשבת

"כשחוש השמיעה חסר, יש יותר אחריות על חוש הראייה. אני תמיד סקרנית לגבי הסובבים אותי ושמה לב לדברים הקטנים שאכפת לי מהם.  כך, כשאני קוראת את שפת הגוף של האנשים,  אני מיד מזהה מה מצב רוחם ונותנת עין קשבת".
 
אסיה יוחנני, ילידת 1987, נולדה חירשת. אסיה נולדה בטשקנט, שבאוזבקיסטן ועלתה לישראל עם משפחתה בגיל ארבע. לאסיה הורים ושתי אחיות גדולות  - כולם שומעים. אמה מספרת שאסיה הייתה תינוקת טובה ושקטה, והיא לא הבינה למה התינוקת לא נבהלת מרעשים. בגיל חצי שנה היא נלקחה לבדיקות ונקבע שהיא חירשת. כשהוריה חקרו את אילן השורשים המשפחתי, התברר שהחירשות גנטית. מצד אביה, ארבע דורות קודם היה קרוב משפחה חירש. ואולי זו הסיבה שאביה לקח את חירשותה באופן כל כך קשה.

בישראל אסיה למדה את שפת הסימנים הישראלית שפתחה בפניה את עולמות חדשים.
אסיה התנדבה לצה"ל, ושירתה כמורה חיילת במשך שנה וחצי.
ב 2009 אסיה החלה לעבוד כברמנית, כאחראית משמרת וכאחראית אירועים במרכז 'נא לגעת' בת"א - יפו.  במרכז פועל תיאטרון שהשחקנים שלו הם חירשים או עיוורים, ויש בו מתחם אירועים 'קפיש' שמלצריו חירשים, ומתקשרים עם הלקוחות בשפת סימנים.
 
ב 2013 אסיה החלה להדריך במוזיאון הילדים הישראלי בחולון בתערוכה 'הזמנה לשקט', תערוכה שהיא למעשה מסע תקשורתי אל מחוזות של שקט, והכל בהנחיית מדריכים חירשים.
 
אסיה היא דוגמנית חירשת שהשתתפה בארץ בתצוגות אופנה, לצד דוגמניות שומעות מפורסמות. ב 2018 השתתפה וזכתה בתואר מיס עולם בתחרות "מיס ומר עולם החירשים" שהתקיימה בפראג, צ'כיה.
כיום, אסיה עובדת במוזיאון הילדים הישראלי בחולון ומשחקת בהצגה 'ילדים חורגים לאלוהים', במרכז 'נא לגעת' בת"א – יפו, בתפקיד ראשי.
 
צילום: תום דדון

‏‏בני 3 - 70 50 - עותק
‏‏בני 3 - 70 50 - עותק
press to zoom
‏‏בני 1 - 100 70 - עותק
‏‏בני 1 - 100 70 - עותק
press to zoom
‏‏בני 4 - 15 20 - עותק
‏‏בני 4 - 15 20 - עותק
press to zoom

בני שוקרון - שלם

 

"כאשר אני מורח לק אדום על ציפורניי, מושח את שפתיי באודם ארגמן עז בניחוח שאנל ולכפות רגלי עקבי זמש זולים אדומים, אני חשה כמו אישה הנישאת על גל כוחותיה הקסומים והמסתוריים, ואני ניצב בגאון מול העולם הזועם". 

 

בני שוקרון, יליד  1989, התחרש בגיל שנה וחצי. בני גדל בעפולה להורים שומעים ולו שתי אחיות חירשות. הוריו והחברה מסביב, ראו את חירשותו כמשהו שצריך לתקן, לכן בגיל 14 עבר ניתוח שתל קוכליארי - ניתוח ששיפר את יכולת השמיעה שלו. אולם, השמיעה שהייתה אמורה להפוך אותו לאדם מתוקן חברתית, לא הפכה אותו לאדם שלם, חזק ובריא בנפשו.

 

בני למד את שפת הסימנים, שהרחיבה את טווח הרגישות שלו, והקנתה לו כושר אנליטי ומיומנויות חברתיות טובות יותר. המגע והקשר עם אנשים חירשים, לימדו אותו להתגאות בחירשות ובשפת הסימנים ובני החליט להסיר את השתל. כשגילה את כוחותיו הפנימיים האלה, הצליח בני גם לסלוח להוריו על שמעולם לא קיבלו אותו כמות שהוא.

 

בני למד לימודי כתיבה יוצרת במכללת 'מנשר לאומנויות' בתל אביב.

 

בני הוא הומוסקסואל וכשבחר לצאת מהארון הוריו קיבלו זאת באופן קשה מאד ואימו אף התאבלה עליו.

כיום, בני עובד כמלצר במסעדת 'קפיש' מסעדה שהמלצרים בה הם חירשים או כבדי שמיעה;   משחק בהצגה 'ילדים חורגים לאלוהים';  משתתף במופע קומי 'שיח חירשים';   מדריך סדנאות בשפת הסימנים הישראלית;   שותף למיזם חברתי 'סימניה' שמטרתו ללמד אוכלוסיות מגוונות את שפת הסימנים הישראלית במטרה לחבר בין עולם החירשים לבין עולם השומעים.

בני ובן זוגו אריאל, מתגוררים יחד בגבעת שמואל.

 

צילום: גולן קריאו

מוריה פלס  - 2 - 70 50
מוריה פלס - 2 - 70 50
press to zoom
מוריה פלס  - 1 - 100 70
מוריה פלס - 1 - 100 70
press to zoom
מוריה פלס  - 3 - 7 50
מוריה פלס - 3 - 7 50
press to zoom

מוריה פלס - פס עליכם

 

"במשך השנים נאלצתי לספוג מבטים נוקבים, יחס לא מכבד וקללות מהסביבה, דבר שגרם לי להתבייש ולהרגיש לא נעים עם עצמי.

כיום, אני גאה בעצמי, אוהבת את הייחודיות שאני משדרת לעולם ושמה פס על הלועגים לי".

 

מוריה פלס, ילידת 1990, חירשת מלידה. מוריה נולדה ביישוב הדתי מצפה נטופה להורים שומעים. למוריה שתי אחיות חירשות ושני אחים שומעים. מוריה נולדה עם תסמונת ורדנבורג – תסמונת המאופיינת בחירשות, רווח מעט גדול בין העיניים, שינויים בצבע העור, ופס לבן במרכז השיער שנוצר בגלל פיגמנטציה. כל אלה העניקו לה את יופייה הייחודי והנדיר.

 

שירות לאומי מוריה עשתה בגן 'שמע' לילדים חירשים ובגן לילדים עם אוטיזם.

 

בגיל 20 הצטרפה ללהקת  ח"ם  (חירשים מופיעים) והופיעה בשפת הסימנים ובריקוד בפני קהל ברחבי הארץ.  לדברי מוריה לפני שהצטרפה ללהקה הייתה ביישנית והשתייכות ללהקה חיזקה אותה ונתנה לה בטחון ואהבה לשפת הסימנים.

 

מוריה עבדה כמלצרית וכמורה לשפת הסימנים במרכז 'נא לגעת' שבו פועלים - תיאטרון שאנסמבל השחקנים שלו הם אנשים חירשים, אנשים עיוורים ואנשים חרשים-עיוורים, ומתחם האירועים 'קפיש' שמלצריו חירשים או כבדי שמיעה ומתקשרים עם הלקוחות בשפת סימנים.

 

כיום, מוריה סטודנטית לחינוך מיוחד במכללת 'סמינר הקיבוצים' ועובדת כמדריכה בפנימיית 'מיתר' לילדים חירשים בכפר סבא.

מוריה מאורסת לבחור כבד שמיעה.

 

צילום: מירב שדה

תמי 3 - 75 50
תמי 3 - 75 50
press to zoom
תמי 2 - 75 50
תמי 2 - 75 50
press to zoom
תמי 1 - 100 70
תמי 1 - 100 70
press to zoom

תמי אסולין - ז ר ם

 

"אני מרחמת על שומעים, שהקצב שלהם תלוי בשמיעה. אצלי הקצב הוא פנימי ותמידי."

 

תמי אסולין, ילידת 1970, חירשת מלידה. תמי נולדה וגדלה בתל אביב למשפחה חירשת.

 

תמי היא משוררת, אמנית ויוצרת רב תחומית, שלוקחת חלק פעיל בשימור ובפיתוח התרבות החירשת בארץ ובעולם. תמי למדה אמנות ב'מדרשה לאמנות 'בבית ברל, למדה לימודי אומנויות המחול ב'סמינר הקיבוצים' ולמדה תיאטרון בכי"ח - בית הספר לחירשים שהוקם על ידי עמותת 'כל ישראל חברים'.

    

תמי שיחקה בקבוצת התיאטרון והתנועה 'עשר אצבעות' ורקדה בלהקת 'קול הדממה' - להקת מחול המשלבת חירשים ושומעים. תמי פרסמה שלושה ספרי שירה ועובדת על ספרה הרביעי. ספרה השלישי והמדובר 'יםFA' בהוצאת 'מעין' הוא הספר הראשון בעולם שנכתב בתחביר שפת הסימנים FA, השפה המדוברת בין חירשים.

 

ב 2018 תמי יצרה את 'אשבטן' סרט קצר עטור פרסים על עברה כרקדנית. בסרט מוצגת רקדנית חירשת החולמת להתקבל ללהקה נחשבת של רקדנים שומעים. היא מחליטה לעבור את המיונים בלי הנחות ומחסומים ומסתירה את היותה חירשת.

כיום, תמי היא רקדנית, פרפורמרית, ויוצרת 'שירה חירשת' שירה משוחררת ממחסומים, מהתלבטויות ומהצורך לכתוב בסדר מסוים. תמי עובדת כמורה לשפת הסימנים בתיכון מקיף יהוד – היחיד בארץ שמגיש לבגרות בשפת הסימנים.

 

תמי נשואה לשוקי אסולין, מורה, במאי ושחקן חירש. היא שיחקה בהצגה שיצר 'קצפת' שהוצגה בפסטיבל עכו. לזוג שני ילדים שומעים, דוברי שפת הסימנים והם מתגוררים בחולון.

 

צילום: תום דדון

MEY_0262
MEY_0262
press to zoom
יהונתן3  75 50
יהונתן3 75 50
press to zoom
יהונתן שהיוביץ  - 1 - 70 100
יהונתן שהיוביץ - 1 - 70 100
press to zoom

יהונתן שיוביץ - אינטרסקשיונלטי

 

"נולדתי למסגרות, שמו אותי בתוך מסגרות. החליטו עליי, בלעדיי. באיזשהו שלב המסגרות סגרו עליי. כשאתה יוצא ממסגרת, מקופסה, אתה מרגיש שחרור מהכבלים ומפסיק לנוע ב-ד' אמותיך ומגלה עולם, עולמות. כל מסגרת ששברתי גילתה בי את הרבדים שחיכו להתגלות."

 

יהונתן שיוביץ יליד 1984, חירש מלידה. יהונתן גדל בהתנחלות קרני שומרון, במשפחה דתית שבה כולם שומעים. אנשי מקצוע המליצו להוריו, שלא ילמד את שפת הסימנים כדי שזה לא 'יפגע' בסיכויו להשתלב בחברה. לכן, כל השנים התאמץ ונלחם לדבר ולקרוא שפתיים. 

 

בגיל 19 נתקל יהונתן בפעם הראשונה בשפת הסימנים. לדבריו, זו הייתה הפעם הראשונה שהרגיש חיבור בין המוח לבין הלב והגוף.  זו הייתה 'היציאה' הראשונה שלו מ'הארון', כאשר לא התבייש להצהיר שהוא חירש.

 

היציאה השנייה שלו מהארון הייתה בגיל 23, כאשר פגש לראשונה הומוסקסואל. שניהם הצטרפו לקבוצה של הומואים דתיים שרוצים להיות סטרייטים על ידי קבלת טיפולי המרה. במהלך הטיפולים חברו התאבד. האסון גרם ליהונתן לצאת מ'הארון' ולהצהיר על עצמו כהומוסקסואל.

 

מ'הארון' השלישי יצא יהונתן ביום בו גילה שהוא נשא. יהונתן, שחשב שהוא עומד למות, לא התמהמה לצאת גם מהארון הזה. "אין לי זמן לארון שלישי" אמר יהונתן וחשף את היותו נשא.

 

יהונתן הוא הומוסקסואל מוצהר. עם הזמן עברו הוריו תהליך וכיום הם מקבלים אותו כפי שהוא. משפחתו של יהונתן אינה דוברת שפת סימנים דבר המקשה על התקשורת ביניהם.

כיום, יהונתן מנהל את מחלקת 'תעביר את זה הלאה בשפת הסימנים' בעמותת 'נגישות ישראל',  ומרצה בתרגום שפת הסימנים באוניברסיטת אריאל. הוא מאורס לבן זוגו רון והשניים מתגוררים בחיפה.

 

יהונתן שהיוביץ מראה שאפשר להיות חירש, גאה, דתי לשעבר, טבעוני ונשא איידס בנשימה אחת. "אני בא מתפיסה דתית שאומרת שכל אדם מקבל חבילה, שהוא מסוגל להתמודד איתה".

 

צילום: מירב שדה